שפאר, סיטון, הניג ושות', עו"ד נ' ליפשיץ

פסק דין

1.התובעת היא שותפות רשומה של מספר עורכי דין.

אין מחלוקת כי הנתבע ומשפחתו קיבלו שירותים משפטיים מן התובעת במשך שנים ארוכות.

בשנת 1999 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבע ובני משפחתו, לתשלום חוב שכ"ט בסך 100,000$.

ההליך הסתיים בפשרה, אשר על פיה הנתבע לקח על עצמו, אישית, לפרוע את החוב, וסוכם כי החוב יעמוד על סך 40,000$ (התביעה ופסק הדין צורפו לתצהיר התביעה כנספחים א1 ו-א2).

אין מחלוקת כי הנתבע לא פרע חוב זה והוא תלוי ועומד בהוצאה-לפועל.

התביעה דנן היא בגין שירותים משפטיים שניתנו לנתבע לאחר התביעה הקודמת (סעיף 9 לתצהיר סיטון וכן סעיף 1 לסיכומי התביעה).

במאמר מוסגר אציין, כי לנוכח דברים ברורים אלה אינני יכולה שלא לתמוה על התנהלות התובעת בתחילת ההליכים בפניי, בעת שסירבה בכל תוקף לציין דברים אלה במפורש. כך, לדוגמא, היא הבהירה ביום 26.3.08:

"התביעה הינה בגין שירותים משפטיים שניתנו לנתבע הן לפני פסק הדין (אשר אינו קשור לענייננו) והן לאחריו, כעולה מסעיף 9 ואילך לכתב התביעה."

(הדגש שלי – מ.א.)

מיותר לחזור ולהזכיר, כמה דיו, דפים וטרוניות נגרמו בשל כך, כאמור בהחלטתי מיום 23.7.08, כי התביעה הפכה להיות "כתב חידה עם סימני דרך...".

והנה, בסופה של הדרך, כל כך בפשטות וטבעיות, מבהירה התובעת את מה שהיה עליה להבהיר מלכתחילה.

כך או אחרת, בענייננו – אין מחלוקת כי הנתבע אכן קיבל שירותים משפטיים מן התובעת בתקופה נשוא ההליך דנן (סעיף 1 לסיכומיו), מחודש אפריל 2001 (סעיף 1 לסיכומי התביעה) ועד ליום 15.9.05, המועד בו הפסיקה התובעת את מתן השירותים לנתבע (סעיף 132 לתצהיר התביעה ונספח 79 שם)

2.אין מחלוקת כי הנתבע לא שילם דבר עבור השירותים שקיבל.

בפי הנתבע אין טענה, וממילא לא הוכח כי הוא שילם סכום כלשהו.

התובעת צירפה מסמכים רבים, אשר מהם עולות פניותיה החוזרות אל הנתבע לשלם לה עבור השירותים (נספחים 29א, 29ב, 30, 34, 61, 62, 65 ועוד ועוד).

הנתבע אינו מכחיש כי הוא חייב בתשלום לתובעת, אלא שהוא מכחיש את גובה החוב הנתבע.

התנהלות הנתבע

3.כאמור לעיל, הנתבע אינו מכחיש כי הוא קיבל שירותים מן התובעת וכי הוא חייב בתשלום עבור שירותים אלה.

הנתבע גם אינו מכחיש ומאשר כי הוא לא שילם דבר עד עצם היום הזה.